אז מה נהיה?

שלום, אני בלוגר, דוגר בלוגר. יש לי הרבה מה להגיד ומעט כסף. אני רוצה לשתוק ולהיות שעיר. כן, ודיסלקט. אני רואה פחות צבעים ועם כל יום שעובר אני, אני פחות מתעורר. אני משורר נשמה שלוקח דימויים. הייתי רוצה שדימוי יאסוף אותי. פעם אסף אותי דימוי. לא באמת, בדימוי. אני בפתחו של משבר. אני שעות סופר, בסחי נובר, בילד גוער, לחייך לא זוכר, לאופק דוהר, בהלול זוהר. הכי טוב לזהור בהלול. פעם זהרתי בהרפת, סתם הבהלתי את כל הפרות, תרנגולות לא אכפת להם כלום אז אני זוהר בהלול וזה לא מפריע לאף אחד ולי זה עושה טוב והשכנים בסבבה עם זה כי האור לא מפריע להם, להפך, זה מגדיל את התרנגולים ואז כולם מרוויחים. חוץ ממני שאני זוהר ללא מטרות רווח. אולי זאת הטעות שלי. אני בגדול מחפש את הטעות שלי. אני מאמין שאם אני אמצא אותה, יהיה עוד אפשר, ויש מצב, לתקן. פעם עליתי על טעות שלי, זה היה מבאס. לא כיף לטעות וגם לא היה לי כבר אנדו. אנדו זה טוב מצד אחד אבל ממכר מצד שני. אני מאמין גדול של נגעת נסעת. בגלל זה האנדו קצת עירער אותי. הרידו לעומת זה ממש מגניב ומתאים לאנשים כמוני, הוא כאילו מחזיר הכל כמו שהיה אמור להיות בלי שאף אחד ראה. זה מעולה ומונע חיכוכים. אני אוהב למנוע חיכוכים כי אני רגיש ואחר כך אני שבוע עם שפשפות מכל החיכוכים האלה. בקיצור, זה אני.
איך עכשיו אני שולח אותי כדי שיקראו עלי ואני אהיה שעיר? זה ממש מסובך הבלוג הזה.
גם שכחתי את השם שהמצאתי לעצמי. איך אני אסיים כאן?
טוב נראה כבר מה יהיה
שמעון